רמת גן: "מסתגרים בחדר ואחרי זה היזם מבקש טופס 4 מהמפקחים"
אורי נחתומי, יזם התחדשות עירונית, הגיש תביעת לשון הרע כנגד פקח לשעבר בעיריית רמת גן ותושב העיר, בגין מכתב שכתב הפקח למנכ"ל העיריה ופורסם בעמוד פייסבוק על ידי תושב העיר, ובו נטען כי היזם ומנהל המחלקה דאז "מסתגרים בחדר ואחרי זה היזם מבקש טופס 4 מהמפקחים לפרויקטים אותם הוא מקדם בעיר". השופטת קבעה כי לנתבעים עומדת הגנת "אמת דיברתי" ודחתה את התביעה
תמונה: רמת גן // SUTTERSTOCK
בית משפט השלום בתל אביב דחה לאחרונה תביעת לשון הרע שהגיש אורי נחתומי, יזם התחדשות עירונית, כנגד פקח לשעבר בעיריית רמת גן וכנגד אחד מתושבי העיר.
מפסק הדין שניתן לאחרונה, עולה כי התובע משמש כמנהל פרויקטים חיצוני ומקדם פרויקטים של התחדשות עירונית בין היתר מול עיריית רמת גן. תביעת לשון הרע, בסך 100 אלף שקל הוגשה על ידו כנגד שני נתבעים- האחד, פקח במחלקת הפיקוח בעירייה בין השנים 2013-2015 והשני, תושב העיר.
נחתומי טען לחברות אישית עם מנהל מחלקת הפיקוח דאז מפסק הדין עולה כי עפ"י עדותו של נחתומי, במסגרת עבודתו, "הוא בודק מול אנשי המקצוע בכל מחלקה, מה הסיבה לאי התקדמות אישורים, והאם יש בעיה שאפשר להסדיר באותו רגע עם אחד היועצים. בחלק מהפרויקטים הוא יזם ובחלק מהם מנהל פרויקט". עוד עפ"י עדותו כעולה מפסק הדין, נחתומי הנו חבר טוב של מי ששימש אז כמנהל מחלקת הפיקוח, והוא נהג לבקר במשרדי העירייה, להיפגש עמו, עם מפקחים, כולל המפקח הנתבע, ויש לו תיקים רבים בעירית רמת גן. עוד עפ"י עדותו באשר ליחסיו עם מנהל מחלקת הפיקוח דאז, השניים חברים טובים ונפגשים בשעות הפנאי ובמקרים אחרים, באירועים אישיים והם חברים אף מחוץ למסגרת העבודה.
המפקח למנכ"ל: היזם והמנהל מסתגרים בחדר ואחרי זה היזם מבקש טופס 4 מפסק הדין עולה כי נחתומי טען שהפקח שעבד בעירייה במשך כשלוש שנים, זומן להליך שימוע לפני פיטורים בשנת 2015 וביקש להיפגש עם מנכ"ל העירייה. לצורך כך על פי טענת התובע, הוא העביר מכתב לפקידת המנכ"ל בו הטיח הפקח ביקורת קשה על מערכת היחסים הקרובה מדי לטעמו בינו לבין מנהל מחלקת הפיקוח והשלכותיה על עבודתו כפקח במערכת העירונית.
במכתב, שמצא את דרכו אל מעבר ללשכת המנכ"ל, נאמר בין היתר כי היזם מגיע בתדירות גבוהה למשרדו של מנהל מחלקת הפיקוח ולעיני כל העובדים הם "מתחבקים ומתנשקים", וכי בהמשך השניים מסתגרים בחדר לפרק זמן של שעה לערך ולאחר מכן היזם מבקש לקבל טופס 4 מהמפקחים לפרויקטים אותם הוא מקדם בעיר. מתוך המכתב למנכ"ל העירייה: "יש לי מספר כתובות שבהם מר אורי תנחומי הביא את המסמכים לטופס 4 וגם ליווה את הפרויקט בביקורת בשטח של בדיקת הבניה עפ"י היתר. איך יתנהל מפקח בניה שרואה את היחסים בין המנהל לאורי כל בוקר, מול אורי תנחומי שמבקש ממני לאשר טופס איכלוס לבניין שהוא לא המבקש או בעל הזכות בנכס דבר הגובל בפלילים".
פרסום המכתב בפוסט בעמוד הפייסבוק "פורום לוחמי רמת גן שלנו" ביום ה- 12.8.15 פרסם הנתבע השני, תושב העיר, את המכתב בעמוד הפייסבוק "פורום לוחמי רמת גן שלנו", שם כתב כפי העולה מסקירת פסק הדין: "למה יש אקלים עברייני חם בעיריית רמת גן. התחלתי למרקר את הדגשים החמורים שבמכתב המצ"ב ועצרתי. כי כל המכתב הזה הוא מרקר אחד גדול . מי שצריך עוד עדות מבפנים לקריסת הנורמות בעיריית רמת גן לסיאוב מוחלט…מוזמן לקרוא ולשפשף עיניים".
התובע: אין אמת בפרסום לטענת התובע, התושב הנתבע סירב להסיר את המכתב, למרות דרישה מפורשת שקיבל בנושא והתראה בפני הגשת תביעה. התובע טען עוד כי להאשמות המפורטות במכתב אין יסוד ומטרתן להשחיר את פניו בפני כל, על הליכים שהתובע כלל אינו צד להם ואין לו קשר אליהם. לטענתו, אין אמת בפרסום, אין בו עניין ציבורי והתובע אדם פרטי שאינו נושא כל משרה ציבורית. הוא הוסיף שכתוצאה מפרסום דברי הבלע והשקר נגדו, נגרמו לו נזקים כבדים, והפרסום נעשה במטרה לפגוע בשמו הטוב בפרטיותו, במשלח ידו ובעיסוקו.
הפקח לשעבר טען מנגד כי כל האמור במכתב הוא אמת וכי אלה דברים שיש בהם עניין לציבור ועל מנהלי העירייה לדעת. לטענתו, כעובד עירייה, מותר לו להתבטא מול מנהליו בעירייה לגבי חשדות לפלילים לכאורה והוא העלה דברים שהרגיש חובה אישית, מוסרית ומקצועית להעלותם בפני מנכ"ל העירייה. עוד לטענתו הוא לא העביר לאף אחד אחר את המכתב, למעט למנכ"ל העירייה, באמצעות מזכירות במעטפה סגורה.
טענות הפקח, כפי שהן מופיעות מתוך סקירת פסק הדין: "התובע הוא "מאכר" שעוסק בהסדרת ענייני תכנון ובניה וזירוז הליכים תכנוניים בעירייה, לתושבים שמשתמשים בשירותיו לקידום ענייניהם באגף ההנדסה בעיריית רמת גן. לטענתו, במסגרת עיסוקו כ"מאכר" מבקר התובע מספר פעמים בשבוע באגף ההנדסה, מתחבר עם העובדים ותוך כדי מטפל בענייני לקוחותיו".
טענות הנתבע אשר פרסם את הפוסט, כפי שהן מופיעות בסקירת פסק הדין: "הרקע לאירועים נשוא התביעה הוא מיצוב רמת גן כבירת השחיתות בישראל, לאחר שראש העיר צבי בר הורשע בפלילים, בקבלת שוחד תמורת פרויקטים לבנייה. ראש העיר הנוכחי, ישראל זינגר, טרם סיים שנת כהונה, נעצר ונחקר בענייני שחיתות עירונית (חקירה אשר נסגרה בהעדר ראיות מספיקות- ר.ד). לטענתו, תושבי רמת גן, ובהם הנתבע והוא, שאינו פעיל מפלגה כלשהי, עוקב אחר הנעשה בעירייה ומשתף את קוראיו ברשת ה"פייסבוק" בידיעות המגיעות אליו... לטענתו גם התובע נחקר באותו נושא, ולא ברור מדוע הוא מלין על פגיעה בשמו הטוב. לטענתו, הגשת התביעה באה "לפגוע בכיסו" ולהפחידו…".
השופטת הבכירה אושרי פרוסט–פרנקל החליטה כאמור לדחות את שתי התביעות. בפסק הדין היא ציינה כי לנתבעים עומדת הגנות "תום הלב" ו"אמת דיברתי", בין היתר בשל העובדה שמנהל מחלקת הפיקוח לשעבר נעצר במסגרת חקירה משטרתית שהתבצעה בעירייה.
השופטת קבעה כי גם בפרסום הדברים אין משום לשון הרע: "המכתב נכתב ע"י הנתבע אשר שימש כפקח במחלקת הפיקוח על הבנייה, לפני שימוע לעניין פיטוריו. מנוסח המכתב דווקא עולה כי מטרתו היה לפרוס בפני הממונה עליו את הנעשה במחלקה, מתוך דאגה למחלקה כאמונה על פיקוח הבנייה. הנתבע העיד שכתב את המכתב למנכ"ל העירייה בלבד, הוא לא פרסם ולא הייתה לו כוונה לפרסם את המכתב מחוץ למשרד מנכ"ל העירייה, כיוון שרצה להימנע מלהיכנס ל"קלחת" של פרסומים בפייסבוק שהשם של התובע ושלו מופיע, ולכן מסר את המכתב במעטפה למזכירת מנכ"ל העירייה. מעיון במכתב התרשמתי כי נכתב מדם ליבו באשר להתנהלות בלתי כשירה בעירייה, הקשורה בעיקר להתנהלות מנהל מחלקת הפיקוח בעירייה, המשפיעה ופוגמת בעבודתו של הנתבע וביכולתו לשרת את הציבור".
השופטת הוסיפה כי הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הפקח כעובד המחלקה, תוכן הפרסום נועד להגן עליו ועל המחלקה, הוא פרסם את המכתב רק לממונה עליו – מנכ"ל העירייה, ועשה זאת בתום לב: " התרשמתי כי מדובר באדם הגון וישר, שהאמין באמיתות הדברים שייחס למנהל המחלקה ולתובע במכתב, מה שמצביע על תום לב. עדותו הייתה סדורה, עקבית ומצאתיה אמינה".
באשר לנתבע השני שפרסם את המכתב ברשת פייסבוק קבעה השופטת כי עוד קודם לכן פורסם המכתב "בכל בניין העירייה ובמקומות נוספים", עוד טרם פרסומו על ידי הנתבע: "עיון בתוכנו של הפוסט מעלה כי הנו מתייחס להתנהלות כללית נטענת בעיריית רמת גן, כאשר המכתב צורף כלשונו לפוסט, ומדובר במכתב שפורסם קודם לכן בחוצות העיר. כאמור, יש להידרש לעובדה כי הנתבע צירף את המכתב עליו התבסס כלשונו ולמעשה אפשר לציבור לבחון בצורה בלתי אמצעית ולהתרשם מהאמור בו".
סוף דבר השופטת פסקה כי התובע שתביעותיו נדחו יפצה כל אחד מהנתבעים בסכום של עשרת אלפים שקלים בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.