בית המשפט המחוזי עיכב את השבתם של 110 מיליון שקל שנגבו מבעלי הנכסים, ורמז שיש סיכוי לערעור. העליון דחה את ערעור בעלי הנכסים
בית המשפט המחוזי נגד ועדת הערר: בית המשפט העליון רומז השבוע כי החלטת ועדת הערר במחוז תל אביב, שקבעה כי תכנית השימור בתל אביב לא הביאה להשבחת המקרקעין עשויה להתבטל. בית המשפט דחה ערעור שהגישו בעלי נכסים נגד החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי, שקיבל את בקשת העירייה לעיכוב ביצוע החלטתה שלו ועדת הערר, ולא להשיב את דמי ההשבחה שנגבו. בית המשפט העליון ציין בהחלטתו כי מאזן הנוחות נוטה לטובת העירייה, ושופט בית המשפט המחוזי בתל אביב קובי ורדי, אף ציין כי "לא ניתן לשלול את סיכויי הערעור (של העירייה) שקיימים בהחלט".
ועדת הערר המחוזית, בראשותו של יו"ר הוועדה דאז, עו"ד בני זלמנוביץ, קבעה כי תכנית השימור של העיר תל אביב, תכנית 2650/ב, אשר אושרה בשנת 2008, איננה משביחה את הנכסים, ואיננה פוגעת בערכם. הוועדה אף ביטלה דרישה של העירייה לתשלום היטל השבחה בעקבות הכללת נכסים ברשימה לשימור בטענה כי הדבר מהווה השבחה של המבנה. העירייה נדרשה להשיב לבעלי הנכסים 110 מיליון שקל, שגבתה מהם לאחר אישור התכנית.
בעקבות זאת, הגישה העירייה ערעור על ההחלטה בבית המשפט המחוזי, ובמקביל אף הגישה בקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטת ביניים שהתקבלה לפני כשלושה חודשים, הורה השופט ורדי על עיכוב ביצוע ההוראה להשיב את היטלי ההשבחה שנגבו. השופט קבע כי מאזן הנוחות בבקשה נוטה לכיוון העירייה: השופט ציין כי מדובר בהחלטה שבה סכום ההשבה גבוה במיוחד – 110 מיליון שקל, וקבוצת קבוצת המשיבים, גם היא, גדולה וכוללת 532 משיבים. עוד עולה כי העירייה נתקלת בקשיים לאתר חלק מבעלי הנכסים כדי להמציא להם את בקשת הערעור. מדובר במשיבים שאינם בעלי כתובת בארץ ולא ידוע כיצד לאתרם, משיבים שטרם ניתן צו ירושה בעניינם, משיבים שכתבותיהם נטושות ולא ניתן לאתרם ועוד, ומשום כך מוטב לעכב את השבת הכספים, מכיוון שגבייה מחודשת, במקרה שבו הערעור נגד החלטת ועדת הערר יתקבל, תהיה קשה עוד יותר.
"אין הדבר מפתיע לאור הימשכות ההליכים לאורך תקופה כה ארוכה של למעלה מעשור, אך נראה שזוהי דוגמה מובהקת לכך שהדבר מעיד על עצמו. קושי כה משמעותי בהמצאה מרמז על קושי לא מבוטל בגבייה עתידית, לו יתקבל הערעור ומטה את מאזן הנוחות באופן מובהק לטובת המבקשת", נכתב בהחלטה.
השופט אף רמז כי סיכויי הערעור של העירייה טובים: "נראה שהחלטת ועדת הערר מעלה שאלות לא מבוטלות בפני ערכאת הערעור, במיוחד ביחס לזכויות הניוד במבנים לשימור עם הגבלות מחמירות אשר הן המבקשת והן חלק נרחב מהמשיבים סבורים שמדובר בשגגה. כמו כן, היעדר הדיון הפרטני, לצד שינוי סדרי עולם בסוגיות תכנוניות רבות ומבוססות מובילים לכך שלא ניתן לשלול את סיכויי הערעור שקיימים בהחלט. לפיכך, נראה שהן שיקול מאזן הנוחות והן שיקול סיכויי הערעור נוטים באופן ממשי לקבלת הבקשה".
בעלי הנכסים ערערו על ההחלטה לבית המשפט העליון. השופטת יעל וילנר דחתה בקשתם לערער על ההחלטה, וקבעה כי שיקולי מאזן הנוחות מצדיקים להיעתר לבקשה של העירייה: "לנוכח מספרם הרב של הנישומים, מאפייניהם וחלוף הזמן מאז גביית ההיטל, נראה כי המשיבה (העירייה) אכן צפויה להיתקל בקשיי גבייה משמעותיים במקרה בו תשיב את כספי ההיטל ולאחר מכן תזכה בערעור. לעומת זאת, לא נראה שהמשיבים צפויים להיתקל בקשיים דומים במקרה בו יידחה הערעור, וזאת בין היתר בשים לב לזהות המשיבה ולאיתנותה של הרשות".
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
