בני זוג סירבו לממן את העבודות, בטענה שהם לא אחראים לנזק. המפקח על המקרקעין דחה טענה זו
זוג דיירים בבניין מגורים סירב להשתתף בעלויות שיפוצים למבנה, בטענה כי שכניו הם היזמים להקמת הבניין, ולכן הם אחראים לנזקים ועליהם לממן את העבודות. המפקח על רישום המקרקעין בנתניה, ארז שטיינברג, דחה את עמדת הדיירים והורה להם לשלם 190,000 שקל עבור העבודות והוצאות שכניהם: "החובה לתקן ליקוי ברכוש המשותף וחובת ההשתתפות של בעלי הדירות בהוצאות לשם תיקון הליקוי בו נעשות ללא התחשבות בשאלות של אשם במקור הליקוי".
פסק הדין מתייחס לבניין מגורים בהרצליה, שאת הקמתו יזמו דייריו. לימים, נתגלה בקיר החיצוני של הבית ליקוי משמעותי והתעורר צורך דחוף לתקנו. האסיפה הכללית של בעלי הדירות החליטה כיעל כל בעלי הדירות להשתתף כפי חלקם בעלות תיקון הליקוי על בסיס תקציב שאושר. זוג דיירים, שלא היו מבעלי המקרקעין שיזמו והקימו את הבניין, ורכשו את דירתם רק בשלב מאוחר יותר, התנגדו להחלטה שהתקבלה, כשטענתם העיקרית היא שהם פטורים מחובה זו. לדידם, האחריות הבלעדית לביצוע התיקונים מוטלת על בעלי הדירות האחרים, היזמים.
הוויכוח בין הדיירים הסרבנים לשכניהם הגיע לערכאות משפטיות, לאחר שבני הזוג הגישו תביעה לבית משפט השלום בבקשה להורות לשכניהם לתקן את כל הליקויים במעטפת החיצונית של הבית. לטענתם, העבודות לחיפוי הבית על ידי בעלי הדירות ה"יזמים" בוצעו באופן רשלני ולקוי עד כדי "אי התאמה יסודית", ועל כן מחובתם על פי דין לתקן את הליקויים. התביעה נמחקה מאוחר יותר. במקביל, יתר הדיירים הגישו, באמצעות נציגות הבניין, תביעה למפקח על המקרקעין, לחייב את בני הזוג להשתתף בעלויות השיפוצים.
בני הזוג הנתבעים טענו כי נציגות הבניין נמצאת בניגוד עניינים, לאחר שהחליטה על ביצוע העבודות ועל כך שמימון העבודות יוטל על כל הדיירים. לטענת הנתבעים, החלטת בעלי הדירות נגועה בניגוד עניינים חמור בשל היותם של בעלי הדירות "יזמים" ומכאן שדינה של החלטה זו להתבטל.
המפקח החליט לקבל את תביעת הנציגות, ולחייב את הדיירים הסרבנים להשתתף במימון העבודות. המפקח כתב בפסק הדין כי החובה החלה על בעל דירה להשתתף במימון ההוצאות הדרושות לתחזוקת הרכוש המשותף של הבית, מעוגנת בחוק המקרקעין, "כבר נקבע ונפסק לא אחת, כי חובה זו היא חובה מוחלטת ובלתי תלויה. זאת, שכן גביית התשלום נעשית לטובת קופה משותפת שבה נצברים התשלומים מכל בעלי הדירות בבית, כאשר אי תשלום או פיגור במועד התשלום מצד בעל דירה פוגע ברמת התחזוקה של הבית, לעיתים עד כדי סכנת בטיחותית חמורה וקשה".
המפקח הוסיף כי "נקודת המוצא לדיון היא שברגיל החובה לתקן ליקוי ברכוש המשותף וחובת ההשתתפות של בעלי הדירות בהוצאות לשם תיקון הליקוי בו נעשות ללא התחשבות בשאלות של אשם במקור הליקוי". בהתייחסו לעמדת הדיירים הסרבנים שלפי החובה לתקן את הנזקים מוטלת על יזמי הבניין, כתב המפקח: "אין בטענה כי החובה לתקן את חיפוי קירות החוץ מוטלת על בעלי הדירות בכובעם כיזמים כדי לגרוע מהחובות המוטלות על בעלי הדירות לדאוג לתחזוקה התקינה של הרכוש המשותף ומהחובה המוטלת על הנתבעים כבעלי דירה בבית להשתתף במימונם".
עוד כתב המפקח כי "הגיונה של עמדה זו מוכח ביתר שאת בנסיבות המקרה שלפנינו, שכן תחת ביצוע מהיר של עבודות השיפוץ כדי לסלק את הליקויים והסכנה הנשקפת מהם, ומיצוי טענות הנתבעים נגד בעלי הדירות בעילה הנזיקית או בעילת אי-ההתאמה בהליך משפטי לפני ה ערכאה המוסמכת לאחר מכן, נשאר המצב כפי שהוא, תוך השארת ליקויי הבנייה בעינם, משך שנים רבות".
המפקח אף דחה את טענת הנתבעים לניגוד עניינים של נציגות הבניין שהחליטה על ביצוע העבודות, וכתב: "ההחלטה שנתקבלה אמורה להביא לטיפול יסודי ומקיף בליקויים חמורים ביותר שנתגלו ובמטרה למגר את תופעת נשירת האריחים בחיפוי הקירות החיצוניים של הבית, לרווחת כל בעלי הדירות".
בסוף פסק הדין, קיבל המפקח את התביעה והורה לנתבעים לשלם את חלקם בעבודות השיפוץ בסך של 173,272 שקל, ובנוסף תשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 17,000 שקל.
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
