היא הקימה את המשרד עם הוריה ובעלה, וכיום מובילה את תכנון המגורים לאוכלוסיית הגיל השלישי שתכפיל את עצמה עד 2040. אדריכלית דנית שנהב, שותפה מייסדת ב"כנען שנהב", מסבירה למה דיור מוגן חייב להיות בלב העיר, איך שוברים את המסה של בנייני ענק, ומהו החלום החברתי שעדיין לא הגשימה.
בנוף האדריכלי הישראלי, דנית שנהב היא חלוצה של תחום שרק הולך וצובר תאוצה. כשותפה מייסדת במשרד "כנען שנהב אדריכלים", היא מובילה מזה 25 שנה את נישת התכנון לגיל השלישי. המשרד, הממוקם בפארק עתידים ומונה מעל 70 אדריכלים, הוא סיפור של הצלחה משפחתית: הוא הוקם ב-1992 כשותפות בין דנית, בעלה גיל שנהב, והוריה ניסן ועדינה כנען.
בעוד המשרד עוסק במגוון תחומים, משכונות מגורים ועד מגדלי משרדים, הלב של דנית נמצא בתכנון עבור האוכלוסייה המבוגרת. עבורה, הנתונים הדמוגרפיים הם קריאת השכמה: "על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עד שנת 2040 אוכלוסיית הגמלאים תגיע לכ־2 מיליון תושבים", היא מציינת. "מדובר בנושא אקטואלי, חשוב ורלוונטי מאין כמותו".
האתגר הרגשי: להחליף זיכרונות בקירות חדשים
בעיני שנהב, תכנון דיור מוגן הוא הרבה מעבר לפתרונות נגישות. זהו אתגר פסיכולוגי. היא מבינה את כובד המשקל של המעבר בגיל מבוגר:
"האתגר המרכזי שלי הוא לתכנן מקום שהוא בית. המעבר לדיור מוגן הוא החלטה לא פשוטה – לעזוב בית שטופח לאורך שנים, מלא בזיכרונות, הוא תהליך רגשי מורכב".
הפתרון שלה טמון ביצירת איזון עדין: מצד אחד יחידות דיור שמעניקות "פרטיות מלאה", ומצד שני שטחים ציבוריים עשירים שהם "הלב הפועם של המקום". המטרה היא לאפשר לדיירים עצמאות מקסימלית בתוך סביבה תומכת.
המהפכה האורבנית: לא עוד "אי בודד"
אחד החידושים המשמעותיים ששנהב מובילה הוא הוצאת הדיור המוגן מהבידוד ושילובו במרקם החיים העירוני. "החידוש המשמעותי בשנים האחרונות הוא שילוב הדיור המוגן בפרויקטים של עירוב שימושים – מסחר, מגורים, מלונאות ודיור מוגן", היא מסבירה. החזון הוא להפוך מתחמים שבעבר היו סגורים ומנותקים, ל"גורם אורגני, פעיל וחיובי בחיי השכונה והעיר". כך, הדיירים נשארים מחוברים לקהילה, והעיר מרוויחה גיוון אנושי.
לשבור את המסה: אינטימיות בתוך מגדל
עם כניסתן של חברות נדל"ן גדולות לתחום, הפרויקטים גדלים לממדי ענק של 400–500 יחידות דיור. האתגר האדריכלי, לדברי שנהב, הוא כיצד לייצר תחושה אינטימית בתוך הגודל הזה. הפתרון שלה הוא "פירוק המסה למבנים קטנים יותר, יצירת מגוון רחב של מקומות מפגש… ושימוש בחומרים רכים וחמימים שמייצרים תחושת שייכות ובית". גישה זו מיושמת בפרויקטים החדשים של המשרד שיאוכלסו השנה, ובהם מגדל "פאלאס" בן ה-30 קומות בראשון לציון, ופרויקטי "פרוטיאה" בחוף הים ובאלקנה.
החזון החברתי: דיור מוגן לכולם
למרות הפריחה בענף, שנהב מוטרדת מהעובדה שכיום הפתרונות פונים בעיקר ל"אוכלוסייה חזקה מבחינה כלכלית". החזון שלה לעתיד הוא דמוקרטיזציה של התחום:
"החזון שלי הוא להרחיב את המענה ולייצר מסגרות מגורים מגוונות לכלל אוכלוסיית הגמלאים ברחבי הארץ – כך שכל אדם יוכל למצוא דיור מוגן המתאים לצרכיו, לחלומותיו וליכולתו הכלכלית".
"זה עולמי"
אחרי 25 שנה, ההתרגשות של שנהב לא דעכה. "זה עולמי, כל יום אני לומדת משהו חדש, ממציאה משהו חדש ומתרגשת מהפרויקט הבא", היא מעידה. עבורה, ההצלחה נמדדת ברגע שבו התוכניות הופכות למציאות חיה. "הסיפוק הגדול ביותר", היא מסכמת, הוא להיכנס לפרויקט גמור ו"לראות אנשים מחייכים, פעילים ויצירתיים". מבחינתה, "העתיד שייך גם לגיל הזהב".
