האדריכלית רחל פללר לא תכננה רק ערים – היא תכננה דרך. כבר בתיכון ידעה שזה הייעוד שלה ומאז, במשך למעלה מ־35 שנות עשייה מקצועית רציפה, היא נמצאת בלב העשייה האדריכלית בישראל. בוגרת הטכניון בחיפה, מתגוררת בגבעתיים, אם לשתי בנות, חובבת אומנות ורקמה, ואישה שמאמינה בעומק, בהתמדה ובאחריות. את החיבור בין מקצוע לחיים היא חיה יום־יום, גם מחוץ לשרטוטים – כמתנדבת לשעבר במטבח מחנה של הצופים וכאדם שרואה באנשים חלק בלתי נפרד מהעיר.
את דרכה המקצועית החלה בשנת 1988 במשרד יסקי גיל סיון אדריכלים ומאז היא צמחה יחד איתו, צעד אחר צעד ופרויקט אחר פרויקט. המיזוג עם מור אדריכלים בשנת 2006 סימן שלב חדש וב־2016 מונתה לשותפה בכירה ומנהלת התכנון של יסקי מור סיון אדריכלים ומתכנני ערים. “הבחירה להישאר במקום אחד לאורך השנים אינה מובנת מאליה, אך עבורי היא אפשרה עומק, אחריות והשפעה”.
המומחיות של פללר טמונה בהתחדשות עירונית ובתכנון פרויקטים מורכבים ורב־שכבתיים של משרדים, מגורים, מלונאות ועירוב שימושים, אבל מאחורי ההישגים המקצועיים עומדת גם כנות אישית. על השילוב בין קריירה למשפחה היא אומרת: “הייתי שמחה לומר שידעתי לאזן בין משפחה וקריירה אך לא כך היה, יש דרישה מתמדת ומחויבות לניהול עומסים. המשפחה עבורי הייתה העוגן שאפשר לי לצמוח”.
בין חזון לתכנון
בתהליכי תכנון מורכבים, יש נקודות אל־חזור שמכריעות את איכות הפרויקט כולו עוד לפני שהשרטוטים מתמלאים בפרטים. "ההבנה של הקשר בין הפרויקט לסביבתו: קנה המידה, הארגון המרחבי, האופן שבו הפרויקט פוגש את סביבתו הניתוח הפרוגרמטי. החלטות אלו, אם לא מתקבלות נכון מההתחלה כמעט בלתי אפשרי לתקן בהמשך", קבעה פללר, "לפני המספרים אני בוחנת קודם כל את ההקשר הסביבתי: אופי הסביבה, קנה המידה, תנועת הולכי הרגל, שימושים קיימים ומוקדים עירוניים. תוכנית שלא יושבת נכון במרחב לא תעבוד גם אם היא עומדת בזכויות".
לדבריה בשלב התכנון יש מספר נקודות משמעותית. "הרגע שבו השיח עובר מגובה בניין ויחידת הדיור למעברים, לשטחים המשותפים לרחוב לקישוריות ולחיי הקהילה", היא מציינתה, "יש את הפער בין כוונה ליצירת איכות חיים לבין מימוש שמתמקד בעיקר בכדאיות כלכלית. לעיתים האיכות העירונית נדחקת לשוליים – למרות שהיא זאת שקובעת אם פרויקט באמת מצליח. והאתגר המרכזי הוא לשמור על חשיבה תכנונית עקבית יצירתית וערכית במערכת של אילוצים וריבוי משתתפים. לוודא שהתכנון לא מאבד את המשמעות בדרך".
הרגעים וההתרגשות
גם אחרי עשרות שנים של עשייה, יש רגעים קטנים אך חדים שמחזירים את תחושת הייעוד ומזקקים למה בחרה במקצוע מלכתחילה. "לרוב זה קורה שפרויקט מורכב שנוהל לאורך שנים עומד ומתפקד ואני רואה בו איכויות אדריכליות חדשות מעבר למה שדמיינתי לעצמי", סיפרה בגאווה, "הרגע הכי מרגש בעבודה הוא הרגע שבו התכנון מפסיק להיות רעיון והופך למציאות חיה".
מעבר לבניינים ולתוכניות, הקריירה הפכה גם למסע אישי של למידה: "צריך סבלנות, הקשבה והבנה שהשפעה אמיתית נבנית לאורך זמן דרך תהליך ולא דרך מחווה אחת גדולה".
