היא גדלה בין שולחנות השרטוט של אבא, מחקה קווים עם סכיני גילוח בחופש הגדול, והיום היא המנכ"לית שמובילה את החזון העכשווי והחדשנות הטכנולוגית במשרד "ליר אדריכלים". אדר' דנה ליר אלעני – אדריכלית רשויה בוגרת אוניברסיטת תל אביב, מסבירה למה אדריכל חייב להיות קודם כל מנהל מצוין, איך מחברים בין רווח יזמי לחלום של דייר, ואיך תיראה העיר הישראלית בשנת 2035.
דרך ריח הנייר והרפידוגרפים
עבור אדר' דנה ליר אלעני, הדרך לעולם האדריכלות לא עברה דרך יום פתוח באוניברסיטה, אלא דרך ריח הנייר והרפידוגרפים בבית. "מגיל צעיר מאוד חלמתי להצטרף למשרד של אבא שלי", היא מספרת על תחילת הדרך. "התחלתי בתור ילדה בחופשים הגדולים לחתוך גיליונות שרטוט, לחדד את החודים של העפרונות המכאניים ולעזור במחיקה של רפידוגרפים מהשרטוט עם סכיני גילוח. גם אמא שלי היתה בזמנו שותפה במשרד וחיינו חיי אדריכלות".
הסקרנות העמוקה למה שראתה במשרד הובילה אותה ללימודים אקדמיים, אך היא הקפידה ללמוד את העסק מלמטה למעלה עוד קודם לכן. לפני הלימודים טיפלה בניהול חשבונות, שכר ולקוחות, ובתקופת הלימודים עבדה כמתלמדת עד שהפכה למנהלת המקצועית והכוח המוביל של המשרד. עם כניסתה למשרה מלאה, הביאה עמה רוח של קידמה: "התחלתי בלהוביל את כל נושא ה-BIM והרוויט במשרד, בעוד שלאבא שלי היה ניסיון עשיר ומסורת בנייה אני פיתחתי את כלי החדשנות".
"אדריכל חייב להיות מנהל מצוין"
כיום, עם 17 שנות ניסיון, ליר אלעני מתמחה בהתחדשות עירונית, בנייני מגורים ותכנון תב"עות מורכבות. הרגע שבו היא מרגישה שהתהליך הארוך והמתיש משתלם הוא הרגע שבו היא עומדת על רגליה כמנהלת פרויקטים שנבנו מאפס. לשיטתה, הכישרון האמנותי הוא רק חלק מהמשוואה: "מעבר ליצירתיות, אדריכל חייב להיות מנהל מצוין, לדעת לשכור את האדריכלים הנכונים. עליו לעשות בקרת איכות קפדנית, ללוות את ההגשות להיתר ולבדוק את תוכניות העבודה והמכרז".
אחד האתגרים הגדולים בעבודתה הוא פיצוח הדינמיקה בין היזם לבין הדיירים. ליר אלעני רואה בעצמה גשר המייצר מוצר תכנוני מאוזן. עבור היזם, התרומה שלה היא "מקצועיות חסרת פשרות בניצול זכויות ובתכנון כלכלי, שמתחשב בעלויות ביצוע כבר מהשלב הראשון". עבור הדיירים, התפקיד שלה הוא להפוך חלום למציאות: "האחריות שלי היא לייצר עבורם 'שדרוג אמיתי באיכות החיים' – ולא רק להוסיף להם מטרים וממ"ד". היא מאמינה שכשמראים לדיירים תכנון שמתחשב בצרכיהם ובפרטיותם, החששות מתפוגגים והאינטרס המשותף לקיצור תהליכים בוועדות מתממש.
המרחב שבין הבניינים הוא הלב
כאדריכלית המעצבת את קו הרקיע, ליר אלעני חשה אחריות חברתית עמוקה שמתחילה בנקודה שבה הבניין פוגש את העיר. "למדתי שהמרחב שבין הבניינים הוא לא 'שארית' של התכנון, אלא הלב שקובע אם הפרויקט הזה יצליח לאורך זמן". מבחינתה, הצלחה נמדדת ביצירת חוסן קהילתי ומניעת ניכור, במיוחד במגדלים. היא מקפידה על "קנה מידה אנושי בדופן הרחוב, כדי שהמרחב הזה ירגיש מזמין ובטוח – מקום שנעים לשהות בו, ולא רק לעבור דרכו".
היא נלחמת על "קישוריות ורציפות עירונית", מתוך אמונה שבניין מגורים אינו יכול להיות "אי מבודד". בנוסף, היא מציבה את הנוחות האקלימית כסטנדרט מחייב: "אם לא נשכיל לייצר צל טבעי, אוורור ומיקרו-אקלים נעים בין המבנים, המרחב הציבורי פשוט לא יהיה שמיש ברוב ימות השנה".
העיר של 2035: מהפכה תכנונית
במבט לעתיד, ליר אלעני צופה מהפכה בערים הישראליות. לדבריה, בשנת 2035 נראה מעבר חד לבנייה גבוהה ואינטנסיבית במרכזי הערים, הנשענת על צירי המטרו והסעת המונים. "נשקיע בהחייאת השכונות הוותיקות ובשיפור איכות החיים של התושבים הקיימים מתוך הבנה שאין לנו מספיק שטח כדי לא לבנות לגובה". החזון שלה כולל מגדלים עם "חיבור חי ונושם למפלס הרחוב דרך דופן עירונית פעילה", תוך עירוב שימושים שיצמצם את התלות ברכב פרטי וייצר עיר חיה 24/7.
הטיפ לדרך: "תשקיעי באנשים"
את העצה החשובה ביותר שהייתה נותנת לעצמה ביום הראשון, היא מיישמת מדי יום במשרד: "תשקיעי באנשים". היא מדגישה כי תהליך ההבשלה של אדריכל הוא ארוך ומגיע לשיאו רק לאחר שבע שנים, ולכן יש להיעזר בבוס, בקולגות ובלקוחות. היא למדה כי היכולת "לקרוא את הלקוח מעבר למילים" ולייצר יחסי אמון היא המפתח לחופש אמנותי.
מעל הכל, ליר אלעני מאמינה בשותפות עם השטח: "למדתי שמערכת יחסים טובה עם מנהל העבודה או הקבלן באתר היא ההבדל בין פרויקט שתקוע במלחמות לבין פרויקט שבו כולם רתומים לפתרון בעיות". כשיש כבוד הדדי, הקבלן יהפוך לשותף אמיתי שימנע טעויות בשטח במקום "לזרום" איתן. עבורה, אדריכלות היא אמנות שבה האילוצים הם לא מכשול, אלא המנוע ליצירתיות: "דווקא המגבלות הן אלו שמולידות את האדריכלות הכי מעניינת, את הרעיונות הכי יצירתיים
