כשיש לך סבא מהנדס ושני הורים מהנדסים, נדמה שהמסלול המקצועי נכתב עוד לפני שנולדת. עבור דפנה בירן, מייסדת משרד "אורבך-הלוי אדריכלים", הבחירה בתחום הייתה המשך טבעי לשושלת משפחתית מפוארת. "אני דור שלישי למהנדסים. היה תמיד ברור לי שזה הכיוון, בעיקר בשל העשייה, התנועה והבנייה – דברים שקורים ורואים אותם בעיניים", היא מספרת.
כיום, כשהיא סוגרת 35 שנה בתחום, בירן היא דמות מפתח בצמתים המרכזיים של התכנון בישראל. היא אוחזת בתואר ראשון ושני מהטכניון (את התואר הראשון החלה בכלל במינכן וסיימה בחיפה), ומשמשת בקדנציה שנייה כחברת דירקטוריון בחברת "מקורות" – תפקיד שהיא ממלאת ב"חצי התנדבות" מתוך תחושת שליחות.
"תל אביבית בנשמה" – הפן האישי
למרות שהיא מתגוררת ברמת השרון כבר 30 שנה, בירן מודה שהיא "עדיין מרגישה תל אביבית", העיר שבה נולדה. האנרגיה הבלתי נגמרת הזו מתורגמת גם לחיי המשפחה. בירן מגדירה את עצמה כ"אמא במשרה מלאה" לארבעה ילדים בוגרים, שכל אחד מהם סולל דרך מרשימה משלו: הבן הבוגר חי בברלין ועוסק בנדל"ן, בת אחת מנהלת אסטרטגיה, השנייה מתחילה השנה לימודי רפואה, והבן הצעיר מסיים החודש קורס קצינים.
כששואלים אותה מה הרגע שבו הכל שווה את המאמץ, היא מצביעה על המשפחה: "כל יום שאני קמה בבוקר ועושה את מה שאני אוהבת… וארבעת ילדיי חותרים גם הם לעשות את מה שהם אוהבים ולא בוחלים בעבודה קשה – כנראה שעשינו משהו טוב". בזמנה הפנוי המועט היא מטיילת הרבה בארץ ובעולם, עם אהבה מיוחדת לשקט של המדבר.
המומחיות: להפוך חזון למציאות
את הקריירה שלה החלה בירן במשרדו של ג'רי דה רושה, מי שתכנן את נתיבי איילון, מתוך משיכה לפרויקטים ענקיים שמטביעים חותם על חיי היומיום. כיום, במשרד "אורבך-הלוי", היא תופסת נישה ייחודית. "מזמן כבר איני עוסקת בתכנון עצמו", היא מודה בכנות, "אלא בלהביא את הפרויקט מנקודה א' לנקודה ב' – מומחיות נדירה מאוד בימים אלו".
בירן מתמחה בפרויקטים מורכבים, עתירי מערכות וסטטוטוריקה. ה"אני מאמין" של המשרד דוגל בכך שאין "שטאנץ" קבוע: "אנחנו מאמינים שלכל פרויקט יש חיים משל עצמו. אין שני פרויקטים דומים, ואנחנו משתדלים לייצר את המוצר המתאים ללקוח ולא לנו האדריכלים".
העצה לאמהות: "תקנו את הגרף שלכן"
כשבירן נשאלת על השילוב התובעני בין קריירה לאמהות, היא מספקת תשובה ישירה, פרקטית ונטולת יופייף: "זה מתחיל בעבודה קשה ובהחלטה שכל עזרה שאפשר לקנות בכסף – קונים!".
הפילוסופיה שלה ברורה: "בתחילת הדרך המחירים הכלכליים כבדים, אבל ההתחלה קובעת את זווית גרף ההתקדמות, וחשוב ששם העקומה תהיה חדה". היא הקפידה על מעטפת תומכת של מטפלת ומבשלת, כדי שהזמן שלה עם הילדים יהיה "נטו" – זמן איכות של טיולים, הצגות וחוויות. "הם זוכרים אמא עובדת קשה ולא הרבה בבית, אבל יחד עם זאת מלא חוויות. במבט לאחור אין לי שום חרטה על הדרך".
חדשנות שמרנית וחלום על מטרו
למרות העיסוק המתמיד בתכנון, בירן מצביעה על פרדוקס ישראלי: "החדשנות תגיע מסביבת העבודה והמסחר ורק בסוף תיכנס למגורים. אנחנו מאוד שמרנים לגבי הבית שלנו. משהו בנו היהודים צריך בית חם ונעים, לא לחוות שרתים בסלון". לגבי התחדשות עירונית, היא מאמינה שנדרשת רגישות עצומה, ולעיתים הדבר הנכון הוא דווקא להרחיק את הבנייה החדשה ממוקדים היסטוריים בעלי ערך.
ומה החלום המקצועי שלה, לו היה לה תקציב בלתי מוגבל? התשובה מחזירה אותה לאהבה לתשתיות ולתנועה שירשה בתחילת הדרך: "הייתי רוצה לתכנן את רשת המטרו – ולהביא אותה עד פתח הבית שלי!".
טיפ הזהב שלה למנהלות בתחילת הדרך: "להיות הכי טובה במה שאת עושה, עם הרבה צניעות אבל אסרטיביות. כל יום הוא הזדמנות ללמוד משהו חדש".
