בצומת ההחלטות של התכנון הישראלי יושבת ענבר וייס. כאדריכלית העיר ירושלים, היא נדרשת יום-יום לאזן בין שימור של עיר בת 3,000 שנה לבין הצרכים הדוחקים של מטרופולין מודרני בצמיחה. היא מתגוררת במושבה הגרמנית, חיה את העיר כבר כמעט 25 שנה, וכשהיא צריכה אוויר לנשימה – היא יורדת למדבר.
וייס, בוגרת הטכניון (2006), מביאה לתפקיד פרספקטיבה נדירה של "נוודת מגזרים". המסלול שלה עבר בלשכת התכנון המחוזית, במנהל התכנון הארצי, בתפקיד מהנדסת העיר בית שמש, ואף גיחה של שנה וחצי למגזר הפרטי בחברת "אפריקה ישראל מגורים". "אני חושבת שאני יוצאת דופן יחסית במעברים בין המגזרים שעשיתי. זה פתח לי כיווני מחשבה וגם קשרים מקצועיים רחבים יותר שעוזרים לי לבצע את התפקיד שלי הרבה יותר נכון וטוב", היא מסבירה.
"זה מחיר שבחרתי לשלם"
וייס מגדלת ארבעה ילדים משלה ביחד עם בן זוגה אבישי וארבעה ילדים שלו מנישואים קודמים. בניגוד לשיח הרווח שמנסה להציג תמונה ורודה של "סופר-וומן", וייס בוחרת לשים את הקלפים על השולחן בכנות אמיצה ומספרת כי: "הדרך לשלב עבודה ומשפחה היא קשה מאוד ואין דרך לייפות את זה. יש לה מחירים לא פשוטים ועשיתי את הרבה שנים כגרושה עם הרבה מאוד עזרה בתשלום. יש כמה בחורות מדהימות שהיו בייביסיטריות שלנו לאורך השנים, עם כולן אנחנו בקשר מסויים עד היום והן תמיד נדהמות מכמה הילדים גדלו לתפארת. היום אני מגדלת את הקטנה עם אבישי בן הזוג שלי והקריירה מתאפשרת בעיקר בזכותו ובזכות הגדולים שעוזרים. זה מחיר שבחרתי לשלם והוא מצריך קבלה עצמית כל יום".
הנוסחה הירושלמית: לשמור על המזרח, לבנות לגובה במערב
מבחינה מקצועית, האתגר המרכזי שווייס מסמנת הוא היכולת להגדיל את היצע המגורים והתעסוקה, "בלי לפגוע בשטחים הערכיים והשימורים הירוקים והפתוחים שסביבה". הפתרון שלה הוא דיפרנציאלי וברור: "אנחנו מקפידים לשמור על המבט מזרחה ככל הניתן ללא בניה מגדלית או פגיעה במרקמים לשימור", היא מסבירה. לעומת זאת, "את ההתחדשות המשמעותית לאפשר רק בשכונות לווין, ובמבטים מערבה".
גם בנושא הרגיש של חיפוי האבן הירושלמי, וייס מובילה גישה גמישה: שמרנות בליבה ההיסטורית, אך "יצירתיות אדריכלית" בשכונות המרוחקות ובמבני תעסוקה.
אדריכלות של ניגודים: החיבור בין ישן לחדש
וייס לא נבהלת מבנייה מודרנית ליד היסטוריה. להפך, היא רואה בכך הזדמנות. "בנייה מודרנית עכשווית מאפשרת לנו לא פעם לחשוף מתחמים לשימור, לחדש אותם ולבנות סביבם באדריכלות חדשה ועכשווית לגמרי", היא מסבירה. לשיטתה, "דווקא הניגוד הוא זה שמייצר לפעמים חיזוק אמיתי לרקמה ההיסטורית".
לגבי מגדלים, היא רואה בהם כלי ליצירת "מרחבים ציבוריים חדשים שלא היו קודם", תוך דגש על שיפור חוויית הולך הרגל והחיבור לתחבורה הציבורית. "מהפכת התחבורה שעוברת ירושלים היא חלק בלתי נפרד משיפור איכות המרחב העירוני", היא מוסיפה, ומציינת את הדגש על ריצופים, גינון ונגישות סביב הרכבת הקלה.
ירושלים של העתיד: שכבה חדשה על ההיסטוריה
איך תיראה ירושלים בעוד עשור או שניים? וייס אופטימית. היא רואה עיר שמוסיפה "שכבת בינוי חדשה ועכשווית לעיר בת 3,000 שנה". בחזונה, ירושלים תהיה עיר "משורתת היטב מבחינה תחבורתית, עם רשת פארקים מחודשים ויפים מאוד, עיר עם אייקונים אדריכליים חדשים" – וכל זאת, תוך שמירה קפדנית על "המבנים הייחודיים לשימור, שכונות הליבה, והמבט העתיק למזרח".
