הדיירת טענה כי הדירה לא היתה ראויה למגורים בזמן ביצוע פרויקט תמ"א 38 אולם בעלי הדירה הוכיחו כי היא היתה מודעת לעבודות בטרם חתימת ההסכם. השופטת: "לא מצאתי את עדות התובעת מהימנה"
ארכיון: פרויקט תמ"א 38 ברחוב קרן היסוד ברעננה // מגדילים
בית משפט השלום בכפר סבא דחה לאחרונה תביעה להשבת דמי שכירות בעקבות פרויקט תמ"א 38 ברעננה: בין היתר, בית המשפט התייחס לכך שאביה של השוכרת, ששימש כערב בחוזה השכירות, הוא מהנדס בנייה שהפגין בקיאות מרשימה בנבכי תמ"א 38.
הטענה: הדירה לא היתה ראוי למגורים
את התביעה הגישה שוכרת שעזבה דירה ברחוב קרן היסוד ברעננה חצי שנה לפני תום תקופת השכירות, ודרשה לקבל בחזרה את התשלום עבור ששה חודשי שכירות לצד פיצוי על עגמת נפש וטרדה שנגרמו לה.
בין הצדדים נחתם חוזה שכירות לשנה מחודש אוקטובר 2015. בתביעה טענה התובעת כי עבודות ההכנה מסביב לבניין, שכללו גידור היקפי והתקנת שילוט, החלו כבר בחודש נובמבר 2015 ואילו העבודות בקומה הראשונה החלו כחודש לאחר מכן. המשכירים מנגד הצביעו על ראיות שהעידו כי שילוט בנוגע לפרויקט הותקן עוד טרם חתימת חוזה השכירות.
התובעת טענה כי קצב העבודות הוגבר לאחר מחצית השנייה של חודש פברואר 2016 עד כי לטענת התובעת לא ניתן היה להמשיך לגור בדירה, בין היתר משום נזקים שגרם הקבלן בדירה, כניסת אבק, נשורת בטון על חפצים בדירה והעלמות חפצים ולכן שלחה ביום 18.3.16 מכתב ביטול של חוזה השכירות. היות שלא ביטלה את ההמחאות שמסרה בידי המשכירים עד לתום תקופת השכירות, היא ביקשה להורות על השבתן של 6 המחאות ולפצותה על עגמת הנפש והטרדה שנגרמו לה. היא ציינה כי הדירה לא הייתה ראויה למגורים עד כדי היווצרות סיכון חיים ופגיעה בביטחונה האישי.
"השוכר יודע כי הבניין נמצא בשלבי תמ"א 38"
מנגד, בעלי הדירה הכחישו את עובדות כתב התביעה, ביקשו לדחות את התביעה המהווה לטענתם ניצול לרעה של הליכי משפט הן מחמת העדר עילה, והן מחמת השתק והעדר יריבות ככל שהתובעת ביקשה לייחס להם אחריות למעשי הקבלן. יתר על כן, לטענתם התובעת הייתה מיודעת למצב הדירה, שאף נצבעה על ידם בעבורה קודם חתימת החוזה וידעה כי מתבצעות עבודות תמ"א 38, ואילו שיעור דמי השכירות אף לאחר הנחה נוספת שהתובעת ביקשה וקיבלה, שיקף את כלל הנסיבות.
הם הציגו בפני בית המשפט את חוזה השכירות בו נכתב מפורשות כי: "השוכר יודע כי הבניין נמצא בשלבי תמ"א 38 כאשר הבנייה מתוכננת להימשך עד לחודש ספטמבר 2017. דמי השכירות המפורטים להלן מביאים בחשבון את כל ההפחתות של מגורים באתר בו מתבצעות עבודות בנייה. לא יהיו לשוכר כל טענות בדבר הרעש ומראה אתר הבניה והוא בדק את כל הבדיקות ומצא את הדירה מתאימה לצרכיו".
עוד העידו כי כבר במודעת הפרסום להשכרת הדירה הם ציינו כי מדובר בבניין בו מתוכננות עבודות תמ"א 38.
סגנית הנשיאה השופטת רחל קרלינסקי שמעה את עדויות הצדדים ועיינה בחומר הראיות שהגישו ובסופו של דבר החליטה לדחות את התביעה. בפסק הדין היא נימקה: "כמוכח, התובעת הייתה מודעת לאפשרות התחלת ביצוע העבודות על פי פרויקט התמ"א במהלך תקופת השכירות, הגם שבמעמד חתימת החוזה טרם הוחל בהן. מודעות זה באה לה הן מחילופי הדברים במסגרת המו"מ, הן ממראה סביבת הבניין שהשילוט הותקן בו והן מהוראות החוזה עליו חתמה.
"נראה כי מלבד המסקנה שלא היה בראיות התביעה כדי לחזק מסקנה בדבר הטעייה, לא מצאתי את עדות התובעת מהימנה – לא באשר למידת הגילוי מצד המשכירים ואף לא למידת סטייתו של גילוי כנ"ל מהמצב העובדתי כהווייתו. עדותה הייתה מגמתית, נשענת על ניסיון להצדיק התנערות מחיובי חוזה השכירות לאחר שנוכחה בקושי מצדה לעמוד בהתחייבות שנטלה על עצמה. קשה להלום כיצד טענה למפגעים מרובים בדירה שלא אפשרו לה לגור בה, בעוד שהוכח ע"י המשכירים ואף לא נסתרה עדותם, כי לא אפשרה לנציגי הקבלן לבצע עבודות כסדרם בדירה.
"על פי הרושם שהתקבל מעדות התובעת נמצאה האחרונה כמי שנקטה בהטיות המשרתות את האינטרס להשתחרר מהחוזה ומאופיינת בניסיון לגלגל על המשכירים את כישלונה לעמוד בהתחייבויותיה".
השופטת התייחסה בפסק הדין גם לעובדה שאביה של התובעת, מהנדס בניה ובעל מספר דירות להשכרה, שהפגין בקיאות בנבכי תמ"א 38 אישר כי הבין מהו היקף העבודות המתחייב מפרויקט כ ואף הסתייג מרצונה של התובעת לשכור את הדירה, אולם בסופו של דבר ניאות לשמש כערב עבורה.
לסיכום קבעה השופטת: "הוכח ששיעור דמי השכירות עמד במתאם מלא למידת אי הנוחות הצפויה כתוצאה מהעבודות המתוכננות הנ"ל. הדבר עולה הן מעדויות המשכירים, הן מחוות דעת המומחה מטעמם שהתובעת ויתרה על חקירתו, ומעדות אחיה של התובעת. על כן ככל שהתובעת טעתה באשר להבנת חיובי חוזה השכירות, ולא התרשמתי כך, ייתכן שטעתה בכדאיות העסקה מבחינתה – דבר שאינו מצדיק ביטול החוזה. מכל מקום, משגולמה הטרדה או אי הנוחות בדמי השכירות אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי, לא בעילה בדבר הפרת חוזה מצד המשכירים ולא בעילה של התנהלות שלא בתום לב במסגרת המשא ומתן".
השופטת החליטה לחייב את התובעת לשלם לבעלי הדירה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 5,500 שקלים.
לקבת עדכונים וחדשות בוואטספ >>> לחצו כאן
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
